שמי מיכל רוזנברג, בת 38 מירושלים. 12 שנים חיכיתי להיות אמא. 12 שנים של בדיקות, טיפולים, דמעות ורגעים בהם כבר לא האמנתי שזה יקרה. כל חודש התקווה באה מחדש, ונעלמה כשהתשובה שוב הייתה שלילית. לפני כמה חודשים, סבתא שלי נתנה לי מתנה, אבן 'נפך' שהיא אבן פריון מאבני החושן. היא סיפרה לי סיפורי ניסים שקרו בזכות האבן הפלאית, אבל אני… הייתי כבר במקום של ספקות. למרות הכל, מתוך ייאוש, הנחתי אותה על המדף בסלון, ואמרתי בלב, 'הלוואי שיקרה נס.' כמה ימים אחר כך קראתי איזה מודעה בפייסבוק על פרופסור ידוע מאירופה, מומחה לפוריות, שיגיע לישראל לכמה ימים בלבד. כשהתקשרתי לקבוע תור, אמרו לי שאין מקום. האכזבה הייתה קשה. אבל למחרת התעוררתי מאוחר ואני רואה שיחה שלא נענתה מהמזכירה, חייגתי חזרה והיא אמרה שמישהי ביטלה תור, ואני יכולה להגיע במקומה. אני זוכרת איך ישבתי מולו, מלאת חששות. הוא עיין בתיק הרפואי שלי במשך דקות ארוכות ואז אמר: 'יש טיפול אחד שיכול להתאים, אבל הוא לא פשוט.' יצאתי משם עם תקווה קטנה והחלטה לנסות את הטיפול. חודשיים לאחר מכן, עמדתי מול הבדיקה הביתית, ידיי רועדות. ושם, בפעם הראשונה בחיי, ראיתי שני פסים. שני פסים שהאירו את עולמי. בכיתי כמו שלא בכיתי שנים. היום אני אמא להודיה, ילדה מתוקה בת חודשיים, וכל פעם שאני מסתכלת עליה, אני נזכרת בדרך שעברתי. אני יודעת בלב שלי שהאבן, התפילות והאמונה פתחו לי את השערים. אחרי 12 שנים של כאב, זכיתי לשמחה שאין לה סוף.